הרב שלום לוי זצ"ל (2022-1956)
רב העיר קרית שמונה בשנים: 2022-1995
הרב שלום נולד בשנת תשט"ז (1956) במלאח היהודי בעיר וורזאזאת שבמרוקו, הידועה בזכות כמה צדיקים וקדושים שחיו בה, ובתוכם הצדיק הפלאי רבי אברהם וואזאנה הידוע גם בכינוי 'בעל הארי'.
הוריו הצדיקים שרצו לחונן את עפרות ארצנו הקדושה, זכו לעלות עם משפחתם ארצה בשנת תשכ"א (1961) והוא ילד קט בן חמש שנים.
בהגיעם נשלחו על ידי הסוכנות ליישוב מצפה רמון, שם התחנך בגן ובבית הספר היסודי.
אמו, ששאפה שיספוג את קדושת חכמי ארץ ישראל ורוח התורה הקדושה, חיפשה ישיבה תורנית שבה יוכל לעלות ולהתעלות בעבודת ה'. היא שמעה על ישיבת בית יהודה שבכפר מימון בהנהלת הרב יעקב אריאל שליט"א (כיום רבה של רמת גן וחתן פרס ישראל לספרות תורנית) שנפתחה מעט לאחר עלותם ארצה, והבינה שזה המקום המובחר והראוי עבור בנה שהיה בכיתה ט' באותו הזמן.
באותם ימי שהות המשפחה במצפה רמון, זכה ליצוק מים על ידיו של הרב ברוך שפירא זצ"ל, שהיה בקיא בתורת הסוד ובחכמות הטבע והמדעים, וכל מעשיו היו פלאיים ולשם שמים. היה בעל חזון רב והקים קיבוצים וגרעינים תורניים, וידוע היה כבעל רוח הקודש, וקורא בחכמת הפרצוף. היה עוסק במלאכות כפיים ובתוך כך היה מאלף את תלמידיו בדברי מוסר, בינה והשקפת חיים. בעת הלווייתו העיד עליו הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהיה מל"ו צדיקים שבדור. שלום, העלם הצעיר, הכיר בגדולתו מיד, עוד קודם שהעולם זכה להכירו. התדבק בו, הפך להיות תלמידו המובהק, ושימשו בקודש שנים רבות. נוסף על כך הוא זכה להיות החוט המקשר בין הרב שפירא ליהודים שהתקרבו לצדיק ונהנו מאורו ועצתו.
באותם ימים פנו אל הרב משה צבי נריה זצ"ל כמה ממעמידי התורה, והתייעצו עמו היכן כדאי להקים 'ישיבת הסדר' חדשה. הספק היה אם בעיירה מעלות שספגה זמן מה קודם לכן פיגוע קשה, או שמא בחבל ימית שבסיני שיושב לאחר מלחמת יום כיפור. הרב נריה ששמע זאת הכריז, כי טובים השניים מן האחד, והורה להקים שתי ישיבות, אחת במעלות והשנייה בימית, בראשות הרב יעקב אריאל והרב ישראל אריאל, שכיהן באותה העת כרבה של ימית.
הרב יעקב אריאל שהכיר כבר את הנער 'שלום' וידע שרב חילו בתורה מתקופת לימודו בכפר מימון, ביקש ממנו לבוא ולסייע ולהיות המחזור הפותח של ישיבת ההסדר הצעירה, יחד עם חבריו באותה העת בישיבה בכפר דרום. וכך בשנת תשל"ה (1975) נפתחה ישיבת ההסדר ימית, והרב זכה להיות ממקימיה (לימים נודע שמה כישיבת נווה דקלים).
הרב חיבר את אהבתו לתורה לאהבתו לארץ הקדושה והמשיך יחד עם הבני"שים (בני הישיבות) לחיל השריון ושירת כמט"ק (מפקד טנק). ובתקופת שחרורו, החל ללמוד הוראה יחד עם כמה מחבריו לישיבה באזור גוש עציון. ובשנה האחרונה של לימודי הוראה, נשלח ללמד כמורה בתיכון באופקים, שאותו הזמן הייתה עיירה ובה עולים ממרוקו, תוניסיה, מצרים ועוד, מתוך תחושת שליחות לחנך את נערי ישראל בדרך התורה.
בשנת תשמ"א (1981) נישא לרבנית חוה הי"ו, שהייתה מאז ועד לפטירתו עזר נאמן כנגדו, ויחד בנו את קן המשפחה ביישוב ימית הפסטורלי. באותה העת קיבל הרב החלטה להתעלות בקודש, וקבע את לימודו בישיבת ימית, שם השקיע את אונו ומרצו בלימודי הרבנות על מנת לקבל סמיכה להוראה.
בפסח תשמ"ב (1982) הרב רק ביקש לשבת בשלווה בביתו שבימית עם הרבנית חוה, ובתו הבכורה בת החודש וחצי, ומרכז חייו ועיסוקו בישיבה ביישוב, קפץ עליהם רוגזו של הסכמי הפינוי מחבל סיני. והם גורשו מביתם, כל המוכר להם חרב עליהם. ופיזרו אותם לשיבוץ ביישובים באזור גוש קטיף. הם נקלטו ביישוב נצר חזני, וסמוך עליהם הועברה ישיבת ימית למאחז נווה דקלים, וכינוי הישיבה שונה לשם המקום כנ"ל.
אחרי תקופה הכריעו בדעתם להתקרב לעיר הקודש ירושלים, ועברו ליישוב מצפה יריחו, שם גרו תשע שנים, במהלכן החל הרב ללמוד אצל הרב אבינר בישיבת 'עטרת כוהנים', ברחוב הגיא שברובע המוסלמי. במקביל נכנס ללימודיו ב'מכון הארי פישל' המכשיר תלמידי חכמים לרבנות ודיינות. לאחר מגוריהם במצפה יריחו, חיפשו ביישוב "עטרת" בבנימין רב בעל שיעור קומה תורנית, וכך שימש ברבנות במשך חצי שנה במקום.
בשנות מגוריו של הרב במצפה יריחו, פגש את הרב אברהם חזן זצ"ל שהיה רב משטרת ישראל והשב"ס ונרקמו ביניהם קשרי ידידות מופלאים. הרב חזן, שמתוקף תפקידו בשירות בתי הסוהר, היה פוגש שם בשולי החברה, אנשים שהיו במצוקה וסטו מדרך הישר לחצוב בארות נשברים, והיה מנסה לרומם את רוחם הנדכאה. הרב ששמע על הפעילות לא יכול היה להישאר אדיש, ונרתם מיידית לנושא החשוב. הוא הקים את עמותת 'מערת עדולם', על שם מערת עדולם בה התחבא דוד המלך בבורחו מפני שאול, שבספר שמואל מתואר שבבוא דוד לשם, "ויתקבצו אליו כל איש מצוק.. וכל איש מר נפש", והרב למד ממעשה גדולים, והיה דואג לכל צרכיהם, ומשיבם לדרך הטוב והישר.
בשנת תשנ"ג (1993) ניגשו אל הרב ודברו עמו, שבעיר קריית שמונה, עיר ואם בישראל, אין מנהיג ומורה דרך לקהילה מאחר שהרב יחיאל בוחבוט זצ"ל סיים את תפקידו כשלוש שנים קודם לכן.
הרב, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, עקר עם אשתו וששת ילדיו לעיר, על מנת להכיר את הלך רוחה ואת הקהילה המקומית.
שנתיים לאחר מכן, לשמחת בני המקום והעיר כולה, הוכתר הרב לכהן רשמית כרב העיר (לצידו של הרב 'צפניה דרורי' שליט"א, רבה האשכנזי של קריית שמונה), ולמשך 30 שנה זכתה העיר ללכת לאורו ולהתבשם בתורתו ומעשיו.
הרב היה אהוב על כל בני עירו, והנהיג את התושבים מתוך מסירות עד אין קץ. עם בואו רצה לרומם את קרן התורה בעיר, קיים בעצמו מנהג שבט לוי שהיו מסתובבים בערי ישראל להורות המשפטים והתורות, והעמיד דת על תילה. בחזונו ראה שיש צורך לא רק ללמד שיעורי תורה, אלא כבחינת שרי אלפים ושרי מאות, שיהיו כאלו שיוכלו בעצמם ללמד את תושבי העיר, הרב סידר תוכנית להכשרת אברכים שיהיה בידם את הכלים להפיץ את מעיינות התורה בכל העיר. בזכות מפעל זה קול התורה נשמע בכל העיר. הכולל ממשיך בתפארתו בכל עוז, בידיו הנאמנות של בנו ממשיך דרכו הרה"ג איתמר לוי שליט"א.
הרב דגל בשילוב הלכה ומעשה מתוך תפיסה פרקטית, כדי שלדרך התורה תהיה אחיזה במציאות חיינו.
ובאותו עניין, כיוון שראה שאין מוהל בעירו (למעט אחד, והמלאכה מרובה על הקיים), הלך ולמד הלכות מצוות מילה, והיה משרת לשם שמים ומל את בני העיר.
גם בקסת הסופר משכה ידו, ולמד הלכות סת"ם לאשורן. זכה במלאכת שמים זו והשלים במהלך השנים כתיבת כמה ספרי תורה.
הרב היה בחינת 'עבד לעם קדוש', ואף במִילֵי דְעָלְמָא היה מסייע לצאן מרעיתו בכל כוחו. ומתוך מחשבה זו, תפס באומנות עריכת הדין, והלך לאקדמיה והוציא תואר במשפטים, כדי לחתום חינם על תיקים משפטיים ומסמכים, לאותם שאין ידם משגת.
הרב היה טרוד כל ימיו בשירות הציבור כפשוטו, והתבטא פעמים רבות בחייו על רצונו להקים ישיבה ובית מדרש קהילתי לטובת ציבור עדתו. אף פנה אל הגורמים הרלבנטיים, והשקיע מכיסו וכספו על אדריכלות והוצאת כל האישורים. אבל המלאכה כה מרובה הייתה, שלא זכה להשלים בימי חייו מטרה נשגבה זו.
עניין התפילה היה מרכזי בחייו, והוא ראה בעבודת הלב קשר לא אמצעי לבורא, והבסיס של כל יהודי. בדבריו האחרונים שנשא בשבת "ואתחנן" – יומיים לפני הסתלקותו – הפליג בעניין התפילה וחשיבותה. באותו מעמד גם הכריז על תחילת בניית בית המדרש, מיד אחרי החגים.
הרב לא זכה לכך כאמור, אך המשפחה לקחה על עצמה בימים אלה לשקוד על הקמת חזונו לתפארת העיר והאזור כולו.
הרב נפטר למגינת לב בי"ט מנחם אב תשפ"ב, יהי זכרו ברוך.
